<h1>סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא</h1>
<h2>דף יז:</h2>
[ה' שפתי תפתח ופי וכו' צריך להתחיל מיד לאחר גאל ישראל], כדי לסמוך גאולה לתפיל', דאמר ר' יוחנן [ברכות ד' ע"ב] איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאול' לתפיל'. שמסדר שבחו של הקב"ה קודם תפילה, דאמרי' [שם ל"ב ע"א] לעולם יסדר אדם שבחו של הק' ואחר כך יתפלל, שכן מצינו במשה שאמר אשר מי אל בשמ' ובארץ, ואחר כך התפלל שנ' אעברה נא. ותיקנו בכל יום להתפלל י"ח ברכות, כנגד י"ח אזכרות שבקרית שמע, וביבנה תיקנו ברכות המינים, כנגד אחד שבקרית שמע, וכולן י"ט הן. והמתפלל צריך לכוין את לבו [מנלן] מחנה [שם ל"א ע"א], וכת' היא מדברת על לבה, ממעמקי הלב, וצריך שיחתוך בשפתיו ולא שיהרהר בלבו, [ד]כת' רק שפתיה נעות. ושיתפלל בלחש, דכת' וקולה לא ישמע. ואחר גאל ישראל אומ' יי' שפתי תפתח, דאמ' ר' יוחנ' [שם ד' ע"ב] בתחיל' אומ' יי' שפתי תפתח, ולבסוף אומ', יהיו לרצו' אמרי פי. והתחלה דתפיל' הוא, ולא הוי [ה]פסוק בין גאולה לתפילה. ושמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה על הסדר לפני רבן גמליאל. ואמרי' מניין שאומ' אבות, ברישא, שנ' הבו ליי' בני אלים, מניין שאומ' גבורות שנ' הבו ליי כבוד ועוז, ומניין שאומ' קדושה אחר גבורות שנ' הבו לי"י כבוד שמו, ישראל שהם בני אלים בני אברהם ויצחק ויעקב, הבו והזכירו זכותם לפניו, והוא אלה'י אבותינו אלה' אברהם וכו', ואחר כך הבו עוז, דהיינו אתה קדו'.
וברכה ראשונה מתחיל בברוך ומסיים בברוך. ושוחה בה תחיל' וסוף, שדומה לאדם שנכנס לפני המלך ומשתחווה בכניסתו כשמתחיל לדבר דבריו עוד משתחוה. ומודים תחילה וסוף, לפי שמודים הוא אחר עבודה, ועבד שעבד לרבו ונפטר ממנו משתחווה לו, ומודים הוא לשון השתחואה וישתחוו למלך ומודינא למלכא, ואחר שמשתחוה אומ' לו רבו לך לשלו', ולכך סמוך למודים ברכת השלום, וכל הברכות אחרות הוי כברכה הסמוכה לחביר' ואין מתחילין בהן בברוך. ואומרי' בבראשית רבא [ל"ט י"א] מהו ואגדלה שמך והיה ברכה, קובע לך ברכה בתפילה. ולא עוד אלא שאני אקדים שלך לשלי, בתחילה מגן ואחר כך מחייה, והיינו כדכת' אנוכי מגן לך, שאני קובע מגן אברהם, ולפי שכת' באברהם ברוך אברם לאל עליון קונה וגו', קבע כאן אל עליון וקונה הכל. עוזר ומושיע ומגן, שעזר והושיע והגן על אברהם מן המלכים. וכת' אל עליון אשר מגן צריך בידיך וגו', מדעתי. אמר ר' שמעון בן לקיש ואעשך לגוי גדול, זה שאומ' אלה'י אברהם, ואברכך, זה שאומ' אלה'י יצחק, ואגדלה שמיך, זה שאומר' אלה'י יעקב, יכול חותמין בכולן, ת"ל והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן.
אתה גיבור, לפי שקבעו [בה] הזכרת גשמים מוריד הגשם בתחיית המתים, כדאמ' [תענית ז' ע"א] רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים, שהגשמים חיים לעולם [ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב], קבעוה בתחיית המתי', וקראום חכמים גבורות גשמי', מאי טעמי' אמ' ר' יוחנן שיורדין בגבורה, ולפיכך התחילו הברכה בגבורה, אתה גיבו', מלך ממית, ממית המתים ומחייה החיים.
אתה קדוש ושמך קדוש, הכל קוראים שמו קדוש. האל הקדוש, לשון המקרא והאל הקדו' (ו)נקדש בצדקה. [ברכות י"ב ע"ב] אמ' רבא בר' חננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש ומלך א[ו]הב צדקה ומשפט, חוץ מי' ימים שבין ר"ה ליום הכיפורי', שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. [שם ל"ג ע"א] אמר ר' אמי גדול' דיעה שניתנה בתחילת ברכות של חול. והיא, אתה חונן. ויסוד חונן, הוא דאמרי' בסיפרי ויחונך בדעת, ואנו מבקשי' שיחונינו בדעת ובינה והשכל, שנדע לדעת את יי' ולהבין (ו)לשאול צורכינו, להשכיל באמיתו ולשוב אליו, מה שאומרי' בינה אחר קדושה דכתי' [ישעיה כ"ט] והקדישו את קדוש יעקב, וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה. ואחר בינה תשובה דכתי' [שם ו'] ובלבבו יבין ושב. הרוצה בתשובה, (שמכירין) [שמכריז] ואומ' שובו בני אדם. ואחר תשובה סליחה, דכת' [ישעיה נ"ה] וישיב אל יי' וירחמיהו ואל אלה'ינו כי ירבה ליסלוח. ואחר סליחה גאולה ורפואה, דכת' [תהלים ק"ג] הסולח לכל עונייכי הרופא לכל תחלואייכי הגואל משחת חייכי. ואע"פ שרפואה קודמת לגאולה במקרא, תיקנו חכמים לומ' גאולה בברכה שביעית, ורפואה בברכה שמינית, מפני מילה שהיא ביום השמיני וצריכ' רפואה. ובירכת השנים בתשיעית, מפני שהתפלל דוד על מפקיעי שערים, שבור יי' מטה רשעים [שם י'], במזמור תשיעי. וקבוץ גליות אחר ברכת השנים, דכת' [יחזקאל ל"ו] הרי ישראל ענפיכם תתנו (ופגריכם) [ופרייכם] לעמי ישראל וגו'. ואחר קיבוץ גליות יעשה דין ברשעים, כדכת' [ישעיה א'] ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וגו', וכתי' בתרי' ואשי' שופטיך כבראשונה וגו'. ולפיכך קבעו השיבה שופטינו אחר תקע בשופר. וכיון הקב"ה יעשה דין ברשעים וישיב שופטינו וימלוך עלינו, יכלו המינים והמשומדים. ומלכות זדון, כדכת' [שם] ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי יי' יכלו. פושעים הם המלכות זדון, וחטאים הם המינים, ועוזבי יי' יכלו הם המשומדים. וכיון שיכלו המינים יקומו הצדיקים, כדכת' [תהלים ע"ה] וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיקים. וכולל גרים עמהם, דכת' מפני שיבה תקום וגו' שהם זקינים, וסמיך ליה כי יגור אתכם גר וגו'. והיכן תרוממנה קרנות צדיקי' בירושלים, כדכת' שאלו את שלום ירושלים ישליו אוהביך. ולפיכך סמכו לה ולירושלים עירך. וכיון שיבואו לירושלים, בא דוד, שנ' [הושע ג'] אחר (יבואו) [ישובו] בני ישראל ובקשו את יי' ואת דוד מלכם. וכיון שיבאו לירושלים, שנאמ' והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי. ואחר תפילה עבודה, שנ' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו', היינו עבודה. ואחר עבודה הודאה (ברכת כהנים) דכת' (וישא אהרון) זובח תודה יכבד(ו)נני, סמיך ליה לזביחה הודאה. ואחר הודאה ברכת כהנים, דכת' וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, אלמ' אחר העבודה ברכת כהנים, אלא שהודאה מפסיקה דעבודה והודאה חדה היא, דהזובח הוא, שמתודה על קורבנו. ואחר כן שים שלום, דכת' אחר ברכת כהנים ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. וברכת הקב"ה שלום היא דכתי' יי' יברך את עמו בשלום.
ואחרי כן אלה'י נצור לשוני. כדאמ' [ברכות י"ז ע"א] מר בריה דרבינא בתר דמצלי אמר הכי, אלה'י נצור לשוני, כמו שמור לשוני. מרע, מדבר רע. ולמקללי נפשי תדום, שלא אענם, ואהיה נעלב ולא עלוב. נפשי כעפר לכל תהיה, כמו שכתר' ותשימי כארץ גווך. כעפר שהוא דייש לכל, כך אני נדוש לכל, שלא (אחוז רעתי) [אזוח דעתי] וכו'. עד יהיו לרצון אמרי פי, אמר [שם ט' ע"ב] ר' (חנה) יוחנן בתחילה, תחילת תפילה, אמ' יי' שפתי, ובסוף תפילה אומ' יהיו לרצון, ואמרי, מכדי יהיו לרצון אמרי פי משמ' דאמרינ' ומשמ' דבעינא למימר, ומאי טעמא תיקנו ליה אחר התפילה, ומפרש (י"ח) הואיל ולא אמרו דוד אלא אחר י"ח מזמורים, והוא סוף מזמור השמים מספרים שהוא מזמור י"ט, וברכת מינים אינה בכל[ל] י"ח ברכות, שאחרי כן תיקנוה ביבנה. ואומר שלום בשמאלי בהשתחואה, כאדם הנפטר מרבו. ירושלמ' [ברכות פ"ד ה"ג] י"ח ברכות שבכל יום כנגד י"ח מזמורים שמראש תילים עד יענך יי', ולמה רגשו גוים אינו מן המיניין, דברכת המינים ביבנה תיקנוה. וכנגד י"ח פעמים שכת' בתורה אברהם יצחק ויעקב, וגם ויקרא בהם שמי ושם אבותי בכלל, וכנגד י"ח ציוים שכת' במשכן, ואתו אהוליאב, עד סוף הספר, וז' ברכות של שבת, כנגד ז' קולות שכת' בהבו ליי' בני אלים, וכנגד ז' אזכרות שכת' במזמור שיר ליום השבת. י"ט ברכות של ר"ה, כנגד י"ט אזכרות שכתובים בפרשת חנה, ובסוף כת' יי' ידין אפסי ארץ. כ"ד של תעניות ציבור, כנגד כ"ד רינה ותפילה תחינה שכת' בפרשת שלומה. (כאן מדולג).
<h2>דף כא.</h2>
ברכת התורה. לפניה מברך ונתן לנו את תורתו, לפי שעדיין לא קרא בה, אבל לאחר שקרא בה מברך תורת אמת, שכל מה שקרא אמת הוא. חיי עולם, כדכת' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ומתרגמינ' [ויחי בהון חיי עלמא]. נטע, היא תורה שבעל פה, כדכת' [קהלת י"ב] וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, בעלי אסופות הם תלמידי חכמים, מרועה אחד, על ידי משה רבי'.
<h2>דף כג.</h2>
וקראין שבעה בתורה, כנגד ישא יי' פניו אליך וישם לך שלום, שיש בפסוק זה ז' תיבות. והכל עולין למיניין שבעה, אפי' קטון. והמפטיר אינו מן המיניין, שקריאתו בתורה אינו אלא מפני כבוד התורה, ואמ' עולא מפני [מה] אמרו המפטיר צריך שיקרא בתורה מפני כבוד התורה, לעשותה עיקר מנביא, ומשום הכי אינו ממניין שבעה. ואעפ"י שאמרו אבל מוסיפין על השבעה אם רוצה, אבל מקום הפסקה מודיעך דהלכה כדיברי האומר המפטיר אינו עולה למיניין שבעה. ואז וצריך שבעה לבד מפטיר, שאין פוחתין מז', דאי לאו הכי (ו)אתא קדיש עד לאחר קריאת המפטי', אלא ש"מ דקריאת מפטיר בתורה אינה אלא מפני כבוד התורה ולא חובת היום.
<h2>דף כט:</h2>
(וראש חודש) וכדקלע ר"ח בחולו של חנוכה, קורין תלת גוברי בפינחס, כהן עד רביעית ההין, ולוי עד עולת התמיד ונסכה, וישראל עד סוף פיסקא, ורביעי קורין בפרשת חנוכה, קורבן נשיא של אותו יום. [וראש חודש] טבת שחל ליהיות בשבת מוציאין ג' סיפרי תורות וקורין באחת ששה בעיניינו של יום, ואין מפסיקי' בקדיש, והשביעי קורא בפרשת ראש חודש שהיא תדירא [מ]חנוכה, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ומתחיל בה וביום השבת וקורין עד סיום פרש' ראש החודש, ואומ' קדיש, ומפטיר קורא בפרשת נשיאים דהיא של חנוכה, ומפטירין השמים כסאי דהיא דראש חודש, ואין משגיחין בחנוכה. ואע"ג דראש חודש אדר שחל ליהיות בשבת מפטירין בשקלים, דהיינו בן שבע שנים. היינו משום דסליק משקלים דדמי לה, ושבקינן דראש חודש. אבל הכא לא דמי רני ושמחי לפרשת נשיאים כלל, והילכך מפטירין דבראש חודש דדמי. וכדקלע ר"ח בשבת דחנוכה מוציאין תלת סיפרי תורות, שיתא קורא בעיניינו של יום ושביעי קורא בפרשת ר"ח, ומתחיל וביום השבת ובראשי חודשכם עד סוף פיסק', ומפטיר קורא בפרשת חנוכה קורבן נשיא של יום ומפטיר רוני ושמחי, ולא של ר"ח ולא שוש אשיש, אבל אם יהיו נישואין קודם שוש אשיש.
<h2>דף ל:</h2>
יום ראשון שבחולו של מועד קורין ביום השיני ביום השלישי ושלישי ביום (הרביעי) [השלישי], ורביעי שבא לחובת היום קורא ביום השני וביום השלישי. וביום שני חולו של מועד קורין ארבעה, ביום השלישי וביום הרביעי בדילוג כמו אתמול. ויום שלישי קורין ד' ביום הרביעי וביום החמישי בדילוג. ביום רביעי קורין ד' ביום החמישי וביום השישי בדילוג. ויום חמישי קורין ד' ביום השישי וביום השביעי בדילוג. וכל יום ויום גומרין את ההלל. ויש מקום שקורין ביום ראשון של חולו של מועד ביום השיני וביום השלישי וביום הרביעי לג' בני אדם, והרביע[י] הבא לחובת היום קורא ביום השיני וביום השלישי, משום דהרביעי בא בשביל המוסף, הלכך קרינן ליה ביום השיני וביום השלישי, משום דמספקא יום מוסף של שיני הוא או של שלישי. וכן כל הימים קרינן ב' פרשיות דמספקא בהן לרביעי שבא בשביל המוסף. וכן נוהגים במקום הסופר בגרמיישא. ויום הושענא רבא קורין ביום השישי וביום השביעי בדילוג כדמפורש למעלה, דאי איפשר לקרות שתיהן לרביעי, ונר' לי כן. ויום שביעי שהוא ערבה, קורין כהן ביום החמישי ולוי ביו' השישי וישר' ביום השביעי ורביעי קורין ביום השישי וביום השביעי.
<h2>דף לא.</h2>
ברא' השנה קורין ה' ביום ראשון. וקורין ויי' פקד את שרה כאשר אמר וגו'. ומפטיר קורא בחודש השביעי עד סוף הפרשה, ומפטיר בשמואל ויהי איש אחד מן הרמתים.
וקורין ה' בתורה בפרשת האלה'ים נסה את אברהם. כהן, עד אשר אמר לו האלה'ים. לוי, לעולה בני וילכו שניהם יחדיו. ישראל, אשר יאמר היום בהר יי' יראה. רביעי, וישב אברהם בבאר שבע. חמישי, את תחש ואת מעכה. וא"ו, מפטיר קורא כדאתמול. ומפטירין בירמיה, מצא חן במדבר. סליק.
בשחרית ביום הכיפורים קורין ששה בתורה באחרי מות. כהן, וכפר בעדו ובעד ביתו. לוי, את פר החטאת אשר לו. ישראל, ובעד כל קהל ישראל. רביעי, וכפר בעדו ובעד העם. חמשי, לפני תטהרו. ששי, ויעש כאשר צוה יי' את משה. ואם שבת הוא קורין שבעה, דיום הכיפורים חמור ממועדות, לפיכך מוסיף אחד לקרות והקריב את השעיר החי. ואומ' קדיש, ומפטיר קורא בפנחס ובעשור לחודש השביעי עד מנחתם ונסכיהם. ומפטיר (בישיעה) [בישעיה] [נ"ז] ואמר סולו סולו, עד לשפוט את הר עשו והייתה ליי' המלוכה. ולפני המנח' קורין ג' בפר' עריות כמעשה ארץ מצרים. כהן, האדם וחי בהם אני יי'. ולוי, לא תחלל את שם אלה'י[ך] אני יי'. ולמפטיר לא תטמאו בהם אני יי' אלה'יכם. ואני הסופר שמעתי, לפי שהעריות יש בם דברים שהגוף מחמדתן קורין אותו ביום הכיפורים, שאם יש אדם שעברה בידו ורואה שקורין אותה בבית הכנסת ביום הכיפורים יתן אל לבו ומתחרט בה. כאן שוב, ושליש[י] הקורא בתורה במפטיר בתריסר יונה בן אמיתי עד אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה, ומסיים המפטיר במגן דוד. ויש שאומרים על התורה ועל העבודה. ואין נראה לי כי אין אומרים על העבודה אלא עבודת היום, וכבר נשלמה שכבר בירך על עבודת היום לפני המוסף והויא ברכה אחרונה לבטלה. ומשום האי טעמא נמי מסיימין בתענית במגן דוד דליכא עבודה וליכא קדוש היום. ואין אומרים קדיש מפני שמתחילין מיד בתפילת המנחה. ואומ' קדיש.
וקורין בתורה ה' בפרשת אמור אל הכהנים מן שור או כשב. כהן, המוציא אתכם מארץ מצרים. ולוי, כל מלאכת עבודה לא תעשו. וישר', לעני ולגר תעזוב. רביעי, תשבתו שבתכם. חמשי, עד מועדי יי' אל בני ישראל. ואם שבת הוא קורין שבעה, מוסיף אחד שבת היא ליי' בכל מושבותיכם, ואחר חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבו', וקדיש. ומפטיר קורא בפנחס ובחמשה עשר יום לחודש השביעי. ומפטירין בתריסר הנה יום בא ליי'.
וקורין ה' כמו כן כדאתמול שור או כשב וגו', וקדיש. ומפטיר קורא כדאתמול ובחמשה, ומפטירי' במלכים ותשלם כל המלאכה. ויש מקום שקורין בו ביום טוב שיני ובחמשה עשר יום וגם ביום שיני משום ספיקא, ולא נראה משום דלמא אתי לזלזולי בה. ואמרינ' במסכת מגילה בפר' בתרא יום ראשון ויום שני מפטי' קורא בחמשה עשר, ואע"פ שיום טוב שיני אין קורין בו וביום השיני, להראות שהוא ספק, דגנאי הוא לקרוא יום טוב בספק בחול. ולערב שיני מבדילין על הכוס, ואין מברכין לא בשמים ולא נר.
וקורין ה' בפרשת עשר תעשר, כדאמרי' יום האחרון של חג קורין בפרשת מצות וחוקים וכבוד, ויש שאין קורין עשר תעשר אלא אם כן חל בשבת מפני קריא' שבעה, אבל אם חל בחול קורין כל הבכור עד סוף פיסקא, ואין נר' שהרי התלמוד לא חילק בין שבת לכל. ואומ' קדיש, ומפטיר קורא בפינחס ביום השמיני עצר' עד סוף פיסקא, ומפטירים במלכים ויהי ככלות שלומה עד ואת כל חשק שלומה. ולערב שיני נמי אומר שהחיינו, ולמחר קורין חמשה וזאת הברכה, ומפטיר קורא כדאתמול וביום השמיני עצרת, ומפטירים ביהושוע ויהי אחרי מות משה עד לכל אשר תצונו יומת רק חזק ואמץ. ובשבת שבחולו של מועד קורין ראה אתה אומר אלי. וקדיש ומפטיר קורא בפרשת היום אם הוא יום שלישי קורא ביום השלישי, ואם הוא יום רביעי קורא ביום הרביעי, ואם הוא יום חמשי קורא ביום החמישי, ומפטירין ביחזקאל ביום בוא גוג. סליק.
בחנוכה בסדר נשוא בפרשת נשיאים, שלושה בכל יום, ביום הראשון קורא אחד ויהי ביום כלות משה, שני וידבר יי' קח מאתם, שלישי ויהי המקריב, ביום הראשון עד זה קרבן נחשון בן עמינדב. יום שיני אחד קורא ביום השיני ג' פסוקים, שני ג' פסוקים וישראל ביום השלישי כעיניין זה מן ביום השני, כל שמונת ימי חנוכה. וביום השמיני, אחד קורא ביום השמיני, ושיני ביום התשיעי, ושלישי ביום העשירי עד סוף כל הפרשה, ומן בהעלותך עד כן עשה את המנורה. בשבת הבאה בחנוכה, מפטירים בתרי עשר [זכריה ב'] רני ושמחי, ובתרייתא בנרות שלומה [מ"א ז'] ויעש חירום. דכל יום [ש]אין בו מוסף קורין שלשה, ואומ' קדיש אחר השלישי, אין אומ' מ' למנצח, וגומ' את [ה]הלל בכל יום.
וכדקלע חנוכה בתרי שבתות שבת ראשונה מפטיר רוני ושמחי שבת שנייה ויעש חירום. לפרשת שבת ולפרשת ר"ח דאמרינ' ביה מידי חודש בחודשו מידי שבת בשבתו, הכי אמרינ' במסכת סופרים [פי"ב ה"ז] דשאל ר' יצחק נפחא ר"ח שחל ליהיות בשבת במה קורין אמ' לו בעיניין כלות ומפטירין בראש חודש, ושבת היינו מידי חודש בחודשו מידי שבת בשבתו. ולי הסופר אין נראה דמפטירין השמים כסאי, כי אם בחנוכה, כמו שקורין למפטיר פרשת נשיאים דהיא של חנוכה כך מפטירין בחנוכה בנירות זכריה, כך נראה לי, וכן נוהגין במקומי' בגרמישא.
בפורים קרו תלתא מן ויבא עמלק עד סוף פיסקא, ואע"ג דליכא אלא ט' פסוקים. בראש חודש קרו ד' כדפרשי' לעיל. וכדמיקלע ר"ח בשבת קרו ז' בעיניינא דיומא, ומפטיר קרי ובראשי חודשיכם ומפטיר בישעיה השמים כסאי. אמ' רב הונא ר"ח שחל ליהיות באחד בשבת מפטיר מאתמול ויאמר לו יהונתן מחר חודש. בשבת שלפני ט' באב קורין באלה הדברים ומפטיר בחזון ישעיהו. בשיני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן. סליק.
כד איקלע ר' חו' בשבת ובאחד בשבת מפטירין השמים כסאי.
<h2>דף לב.</h2>
על הכל יתגדל השירות והתושבחות שאמרנו יתגדל שמו. כרצונו כרצון יראיו וכו', ויתגדל שמו, שהוא צור העולמי' אדון לכל הבריות, אלה' כדכת' [ישעיה כ"ו] כי ביה יי' צור עולמים, בשמו צר העולם הזה והעולם הבא, בה' ברא עולם [הזה] כת' בהבראם בה' בראם, והעולם הבא [ביו"ד], וכן מפורש בבראשית רבא [י"ב י']. ולמה נקרא שמו יי', שהוא אדון על כל, ולפיכך יתגדל שמו, כי בשמו [ברא] הכל. בשמי שמי קדם, בשמים העליונים, מעונה אלה'י קדם. בקדשתו על החיות וקדשתו על כסא הכבוד, שהוא המרכבה, כן יתקדש שמך בנו, שנהיה המרכבה שישרה שכינתו עלינו, ואז נאמר לפניו שיר חדש, כמו שאומר' המרכבה עכשיו לפניו, כשם שאמר הנביא שירו לאלה'ים וגו' סולו לרוכב בערבות, ועכשיו שכינתו. לפיכך עלזו לפניו ביה שמו, שהוא ממונה על בייא של עולמו, לדון את עולמו, על צעקת עולמו מי שקובל לפניו, בייא צעקה, כמו [יומא ס"ט ע"ב] בייא בייא היינו האי דאחריבא לביתה וכו'. ונראהו עין בעין בשובו לציון, וישכון בנויהו. מן הנשואים מן ישראל שהם [נשאים] מני [רחם]. ואני הסופר שמעתי מפי ר' אליעז' בר נתן מקלונייא הבירה גדלו ליי' איתי ונרוממה שמו יחדיו, מפני מה אומרים פסוק זה כשנוטלין ספר תורה לארון, לפי שכתו' בארון האלה'ים [ש"ב ו'] ויהי כי צעדו נושאי ארון יי' ששה צעדים וגו', כנגד אותן ששה צעדים, אנו אומרין אותו פסוק שיש בו ששה תיבות. וכשמסיים על הכל, אומרי' ש"צ והציבור ברוך שנתן תורה לעמו, וד' פסוקים, תורת יי' תמימה, פיקודי יי' ישרים, יי' עוז לעמו יתן, האל תמים דרכו [ש"ב כ"ב], ויש בהן מ' תיבות באילו ד' פסוקים, כנגד מ' יום שקיבל משה התורה. (ולנרא) [ולא נראה] לומר יראת יי' טהורה, מפני שאותן ה' פסוקים כנגד ה' חומשי תורה, כמו שפרשתי במזמור השמים מספרים.
